ידוע זה מכבר כי ההשפעה של סוג פרפור העליות על תוצאים שליליים בחולים סינים שאינם מקבלים טיפול עם נוגדי קרישה דרך הפה היא שנויה במחלוקת. השערת החוקרים היתה כי סוג הפרפור קשור לתוצאים שליליים בחולים סינים שלא נוטלים נוגדי קרישה דרך הפה.

החוקרים ניתחו נתונים של 1,358 חולים עם פרפור עליות ללא טיפול עם נוגדי קרישה דרך הפה, כחלק ממחקר תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי. הם השתמשו במודלים של רגרסיה חד-משתנית ורבת-משתנים על שם COX. כמו כן, ביצעו אנליזה נטו של שיפור הסיווג, לצורך הערכת מודלים להערכת סיכונים.

החוקרים מצאו כי מתוך החולים שהכלילו, 896 (66%) היו עם NPAFי(non‐paroxysmal AF) ו-462 (34%) עם PAFי(paroxysmal AF). הם דיווחו כי הגיל החציוני של החולים היה 70.9 עם סטיית תקן של 12.6, ו-682 מהחולים (50.2%) היו נשים.

נמצא כי במהלך שנה אחת של מעקב, 215 (16.4%) חולים נפטרו ו-107 (8.1%) חוו אירועי קרישיות יתר ותסחיפים. עוד דיווחו כי בהשוואה לקבוצת ה-PAF, בקבוצת NPAF היתה שכיחות גבוהה יותר של תמותה מכל הסיבות (20.2% לעומת 9.4%, p <0.001), אירועי קרישיות יתר ותסחיפים (10.5% לעומת 3.8%, p <0.001).

לאחר שביצעו התאמה רבת-משתנים, נמצא כי NPAF היווה מנבא חזק לאירועי קרישיות יתר ותסחיפים (יחס סיכונים של 2.594, רווח בר-סמך 95%: 1.534-4.386, p <0.001), מוות מכל הסיבות (יחס סיכונים של 1.648, רווח בר-סמך 95%: 1.153-2.355, p = 0.006).

לבסוף, באנליזה נטו של שיפור הסיווג, נמצא כי הוספה של NPAF לציון ה-CHA2DS2-VASc, הביאה לשיפור של 0.37 בחיזוי הסיכון לאירועים טרומבו-אמבוליים (רווח בר-סמך 95%: 0.21–0.53, p <0.001).

החוקרים הגיעו למסקנה כי בחולים סינים עם פרפור עליות שלא קיבלו טיפול עם נוגדי קרישה פומיים, NPAF היווה מנבא בלתי תלוי לאירועים טרומבואמבוליים ותמותה. הם סבורים כי הוספה של NPAF לציון ה-CHA2DS2-VASc שיפרה את דיוק הניבוי של אירועים טרומבואמבוליים.

מקור:

Ren, J. et al. Clinical Cardiology 2020; 44(2); 168-175. https://doi.org/10.1002/clc.23519

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה